הילד משתטח על הריצפה? הילד מקשת את הגב נשכב אחורה ובוכה בלי סיבה ? הילד כועס ואתם לא מבינים? הילד מתוסכל שלא מבינים אותו וגם אתם?

 

הילד שלכם מתעקש, צועק ובועט סתם?

 

כשיש מאבק כוח עם ילד כדאי שההורה יבדוק עם עצמו - מה זה בשבילך אי הסכמה של הילד לעשות מה שאתה רוצה?

האם זה פגיעה בערך שלך?

במקום שלך כהורה?

בכבוד שלך כהורה?

 

חשוב לבדוק על מה זה יושב.

אם זה פוגע בכבוד, כדאי לבדוק האם זה אף פעם שהילד לא מכבד אותך?

אין שום סיטואציה שהילד אומר משהו חיובי?

 

סביר להניח שזה לא אף פעם. 

האם הילד מבין שהוא פוגע בכבוד או שבסך הכל הוא מגן על עצמו, לפי דעתו ככה נראה לו שזה נכון.

 

לפני שנלך לפתרונות מהירים, שלא יחזיקו הרבה זמן, אם לא נשנה משהו בתפישה שלנו ובהבנה שלנו כהורים. לא כדאי ללכת מהר מדי לתוצאה. אני כמאמנת , מדריכת הורים וכאמא לשלושה (מאוד צעירים 6, 3 ושנה וחצי) רוצה להבין מה זה החוסר שיתוף פעולה לפני שרצים לפתרון.

 

אפשר לשאול את הילד מה לא מתאים? מה עשיתי לך שלא מתאים לך?

 

ובאמת להיות קשובים למה שהילד אומר. למה שמפריע לו. אפשר לנהל על זה שיח. 

 

לאחר ששמענו מה מפריע לילד אפשר לומר אני ההורה שלך ומכאן שיש לי אחריות עליך.

כשאתה רץ לכביש אני אחראי עלייך, כשאתה מטפס וזה מסוכן הדבר הראשון שעליי לעשות הוא לשמור עלייך.

 

רוב המאבקים בגיל שנתיים ואח"כ בגיל ההתבגרות. יש הבדלים גדולים בין שני המאבקים.

 

בגיל שנתיים הילד רוצה להרגיש א נ י.

 

האם אתה כהורה מוכן ומסכים לרעיון שהילד רוצה לבנות את האני שלו, העצמיות שלו והערך שלו?

 

אם אני רוצה לעודד עצמאות אני צריכה לאפשר את זה גם בבית.

 

 

כשהילד למשל נאבק ולא רוצה לצאת מהבית ואנחנו צריכים לצאת אפשר לעודד אותו שהוא יודע לומר את מה שהוא רוצה, אפשר לומר לו אני מבינה שאתה לא רוצה , אם הוא אומר כי הוא עייף אפשר להביע אמפתיה למקום הזה שזה קשה לו עכשיו, אבל לבקש בקשה ממנו משהו כמו תעשה לי טובה/תעזור לי כעת.

אפשר לומר שאם לא תהיה ברירה אני אקח אותך.

בכל מקרה אני נותנת לו את האפשרות שהוא יבחר.

 

כשההורה פחות פגיע ומתוח אז ההורה יותר נעים הליכות עם הילד, יותר קל להורה להיות מכיל מבין ומרגיע את הילד. אז הילד מבין שלא כועסים עליו, פתאום יש תחושה אצל הילד שרוצים להבין אותו.

הצורך שהילד מחליט, שהוא קובע, התחושה שההורה מעביר לילד שהוא מאפשר לו היא משמעותית.

התהליך שבו הילד רואה את ההורה כפחות כועס ופגיע אז הילד גם מגיב לזה יותר ברכות, ומחזיר להורה בטוב.

כשההורה במאבק כוח עם הילד חשוב שנבין את המשמעות של זה – אנחנו יכולים להוציא החוצה לחיים ילד עם פגיעה נפשית ופיזית. יש לזה השלכות ארוכות טווח.

אני הרבה פעמים מסתכלת על כך עם ההורה ובודקים יחד אם יש עוד דרכים, אני מעוניינת לעזור להורה לראות עוד דרכים ושיכאב פחות גם להורה וגם לילד.

הרבה הורים חוששים לסמכות שלהם, לביטחון שלהם כהורים.

אף אחד לא יכול לערער את הביטחון שלי. הילד יכול להביא אותנו להירהור מחדש, על משהו שאנחנו לא בטוחים, אם אמרנו משהו לא, אולי אנחנו יכולים לבדוק מתי אנחנו אומרים לא, מה הגבולות שאנחנו רוצים לשים לילד, אולי לא על כל דבר לומר לא וכו'.

הביטחון שלי כאדם הוא לא דבר סגור, הוא דבר פתוח  אפשר לקבל ולראות אם דורש תוספת או שינוי.

 

עבור הילד לקבוע ולהחליט זה צורך התפתחותי. תהליך ההתפתחות הוא מתלות לעצמאות. זה כל הזמן נדנדה. התלות שהילד עושה בהתחלה את הצעדים הראשונים ומחזיקים שלא יפול, עומדים מאחורי הגב, הילד מבין אז שיש מישהו שמגן עליו. יש תהליך התפתחותי שהילד עובר. 

אם אני רוצה שהילד שלי יהיה עצמאי אני צריכה לאפשר לו לעבור את זה בבית קודם, שמותר לו להגיד לא.  זה צריך לעבור את הניסוי הראשון בבית. הילד צריך לעבור בבית שמותר לו לעמוד על שלו שמותר לו לחוות כל מיני רגשות כמו כעס, עצב ועוד כי העולם החיצוני עדיין מאיים מדי,  בעולם יכולים לוותר עליי. בבית לא. ההורה צריך להבין שהוא התהליך הראשון בשלב לעצמאות של הילד.

זה לא אומר להסכים לכל דבר זה שני דברים שונים.

 

במאבק כוח אם הילד היה רגיל כתינוק לבכות שיגיעו אליו אז צריך ללמד אותו משהו אחר כדי שיבין שאפשר לשנות. צריך ללמד את הילד שפה חדשה. לתקשר את הצרכים שלו.

 

חלק ממאבקי כוח הילד הצעיר לא מבין למה לאח שלו מותר ולו אסור, איך ההורה נותן למישהו ולו לא. למה ההורה נותן לילד להרים משהו ולי לא.

למשל ילד בן 10 שעוזר לאביו לבנות ספריה זה לא כמו ילד בן 6  או בן 3 . לעזור לילד להבין שזה לא זה, הוא יכול בתנועה שלו ואתה לא. זה תהליך של רצון להיות עצמאי כמו אחיו. ואז הוא נכנס למאבק הרבה פעמים. זה חלק מבעיה. יש פה תמונה שלמה שצריך להסתכל עליה, כמובן על היחסים בבית דרכי התקשורת ועוד.

במקום למה כדאי לשאול מה הילד אומר לי בזה. מה הוא רוצה?

מאבק כוח כמושג עושה את זה דרמטי, אפשר לומר אי הסכמות, חיפוש המקום שלי.

התוצאה היא מאבק, זה מתחיל מאי הסכמה.

האחריות היא עלינו, ההורים.