תוצאות טבעיות ותוצאות הגיוניות

מה עושים במקום עונש? איך לא מענישים ועדיין מחנכים את הילד?
איך מלמדים את הילד ושומרים על כבודו? איך מלמדים את הילד לקחת אחריות? משמעת ללא עונשים
נטע קויפמן הדרכת הורים | קבוצות הורים | אימון אישי
 

תוצאות טבעיות ותוצאות הגיוניות אינן עונש. זה לא מכבסת מילים.

ההבדל בין תוצאות טבעיות ותוצאות הגיוניות לבין עונש:

אנחנו לא מענישים את הילד. בעונש יש משהו שמקטין את הילד ואפילו משפיל. לפני שאנחנו מענישים אנחנו אומרים לעצמו "ככה..אני אראה לו שהוא יזכור את זה..".

בעונש יש משהו שרירותי , קפריזי. ההורה הכועס רוצה ללמד את הילד ובצעד נואש לפעמים מחליט שאין טלוויזיה או אין ללכת לחבר למחרת ואם אנחנו ליד אנשים אז לפעמים אנחנו עושים כאילו כלום לא קרה, מחליטים להתעלם או שאנחנו אומרים לו בנימוס זה לא יפה לתת מכה.

בעונש יש משהו מאוד לא צפוי לילד, משהו שמראה לילד מי הבוס, מי שולט ומחליט.

תוצאה טבעית היא תוצאה שבה קורה דבר שהוא טבעי, משהו שאני כהורה לא מתערבת בו.
 

 

בכל שישי בצהריים אנחנו אוהבים לישון צהריים. בני הבכור לא מסכים לכך. הוא אוהב בזמן הזה לראות טלוויזיה. ביום הולדת 3 של ביתי, הזמנו את המשפחה המורחבת אלינו לחגיגת יום הולדת לשישי בערב. הצעתי לבני בן ה5.5 לישון צהריים על מנת שלא יהיה עייף במהלך יום ההולדת. הוא כמובן סירב. העדיף לראות טלוויזיה. בשש כל האורחים הגיעו, ובשבע וחצי הוא היה מאוד עייף ונרדם. כשהוא התעורר לפיפי בלילה הוא הבין שהפסיד את העוגה ואת המסיבה. הבין שהאורחים הלכו בלי שהספיק להיפרד מהם. הוא בכה מאוד כי היה מאוכזב.

התוצאה הטבעית של העייפות היתה שהוא נרדם והפסיד את המסיבה. לי כהורה אין קשר לזה. אני לא אומרת לו אמרתי לך לישון , אני לא רוצה להראות לו כלום, הוא מבין לבד. הוא ילד חכם ונבון ובפעם הבאה הוא יוכל לבחור אם ללכת לישון או לא.
 

כשהילד הולך לגן אחרי שהוא לא רוצה לאכול הוא נשאר רעב בגן. זאת תוצאה הגיונית. אלא אם אני מתערבת ומגיעה אליו לגן עם כריך כדי למנוע ממנו את תחושת הרעב עד ארוחת הבוקר בגן.
 

כשהייתי בתאילנד בטיול של אחרי הצבא, נפגשתי עם אימי וטיילנו כחודש בתאילנד. לאחר שניפרדנו טסתי להודו בגפי. בשדה התעופה כשחיכיתי למטוס לדלהי השתהיתי בדיוטי פרי כי הייתי בגעגועים לאימי. מחשבות עברו בראשי שאולי הייתי צריכה לחזור איתה ולא להמשיך לטייל. לא הייתי מרוכזת.

לא שמעתי את הכריזה שקוראת שוב ושוב את שמי לעלייה למטוס. עד שאיש ביטחון פנה אלי באופן אישי ושאל אותי לשמי וכשעניתי הוא רץ איתי בטרמינל שהיה ענק עד למטוס.

איש הביטחון מנע ממני לפספס את הטיסה. הרבה פעמים כהורים אנחנו מונעים מילדינו את התוצאה הטבעית וכך אנחנו לוקחים את האחריות מהם.
 

לעומת זאת, במקרה אחר טסתי לארה"ב ללקוח חשוב ובדרכי חזרה היתה עצירה בגרמניה. כיוון שהיתה תקלה בטוס איחרנו את טיסת ההמשך. היה צריך להעביר בגרמניה 12 שעות. קיבלתי מלון לשהות בו. ביקשתי מפקידת הקבלה להעיר אותי ב 7 בבוקר. הפקידה הבינה שהיא צריכה להעיר אותי ב 7 בערב. כך קרה שהמטוס המריא בלעדיי.  מה התוצאה הטבעית? שמאותו יום אני זוכרת מאוד טוב לקחת אחריות ולכוון לעצמי שעון מעורר.
 

לא נאפשר תוצאה טבעית בכל מה שקשור לביטחון הילד למשל כשהילד בודק אותי ורץ לכביש. במצב כזה אם זה ילד בן שנתיים שלוש אני ארים אותו ואחצה. אני לא אסכן את ביטחונו ואבדוק את האחריות שלו במקומות האלה.
 

כדאי לומר לו כשאתה רץ לכביש זה מסוכן וכשזה קורה אנחנו נצטרך לחזור הביתה. ולחזור הביתה! הילד חייב לראות שאנחנו לא אומרים סתם. שיש תוקף למילים שלנו. אחרת הילד לא יסמוך עלינו.

באותו עניין של בטיחות אני לא אתן לילד שלי לא להיות חגור. זה מסוכן, מנוגד לחוק.

 

בנסיעה באוטו אני לא אתם לתוצאה טבעית להפריע לי לנהיגה כי יכולה להיות תאונה.  אם הילדים רבים במכונית וביקשתי שקט כי זה מפריע לי לנהיגה או מסכן את הנהיגה כי קשה לי להתרכז אז אנחנו כולנו חוזרים הביתה ומוותרים על הפעילות שהיתה צריכה להיות. הילדים מבינים שזאת התוצאה הטבעית של התנהגות לא נאותה במכונית.

 

חשוב לשמור על כבוד הילד, כפי שהייתם רוצים שיתנהגו אליכם בכבוד. אל תהפכו את התוצאה הטבעית לעונש כי אז אתם מחטיאים את הכוונה ומשפילים ופוגעים בילד.

 

כשלילד יש חוג כדורגל והוא אוהב ללכת עם חליפות ספורט תואמות. במידה וזה לא כובס אפשר לשאול אותו איפה זה וללכת לקראתו. זיכרו שאנחנו עם הילד ולא נגדו. אם הזכרנו לו לשים בסל והוא שכח אפשר להזכיר לו .

מה שחשוב זה שהתקשורת שלכם תהיה עם הילד – כלומר תשתפו אותו בעניין עצמו, כשאתה לא שם את החליפה שלך בסל אני לא יכולה לכבס כי אני לא יודעת איפה זה. אם אני רואה את זה אני יכולה להציע לו לשים בסל. חשוב שיהיה שיתוף, התייעצות – מה יכול להזכיר לו לשים את החליפה בסל כדי שתהיה מוכנה ליום שני לכדורגל.

לא להפוך את התוצאות הטבעיות לכלי נשק. לא להפוך את זה לנוקשות.

 

הילד ילמד לקחת אחריות כשאנחנו נשחרר את האחריות. כשאני מאוד דבקה  בנושא השיעורים של הילד שלי אם הוא הכין, איך הוא הכין, תראה לי ועוד . אני מראה לו בכך שזה הדבר הכי חשוב לי. הילד לומד מזה שהוא זוכה להרבה תשומת לב ועניין. יהיה קשה לו לקחת אחריות כל עוד הוא זוכה לרווח אדיר מזה.

 

ברגע שאני כהורה אשחרר את האחריות רק אז הילד יוכל לקחת.

בתוצאה הגיונית אני מאפשרת לילד בחירה. למשל הילדה לא רוצה לחזור מחברה. לא רוצה לצאת מפתח ביתה. אני אומרת לה את יודעת כבר מאוחר וצריך ללכת. את בוחרת ללכת לבד או שאני ארים אותך.

כשהילד לא רוצה לאסוף את הצעצועים אפשר לומר לו שאני לא רוצה לריב איתך על צעצועים ועל סדר. חשוב לנו לסדר את הצעצועים כדי לשמור על הצעצועים שישמרו, שלא ישברו, שלא ניפול כשנדרוך עליהם. אם אתה לא תסדר אני אסדר.

 

חשוב להעביר מסר שאני לא במלחמה איתו. אני אסדר כי סדר זה חשוב לי.

 

אבל בימים כאלה שאני גם מסדרת את הצעצועים שלך וגם הייתי בעבודה וגם הכנתי אוכל ורחצתי אתכם ביום כזה אני כל כך עייפה שאין לי כוח להקריא סיפור לפני השינה.

או שאני יודעת שאתה לא אוהב לאסוף את הצעצועים וזה קורה בכל פעם אז הפעם אני אאסוף אבל כשאתה לא אוסף אני אקח שקית גדולה ואאסוף את הצעצועים ונשמור אותם כשתגדל קצת. כי אנחנו רוצים לשמור על הצעצועים וכשהצעצועים מפוזרים הם יכולים להישבר או להאבד.

 

הערכים שלכם הורים מועברים על ידי הדברים שחשובים לכם, אם הבית שלכם נקי הילד מבין שנקיון חשוב לכם, אם אתם אוהבים בגדים יפים הילד יודע כי אתם מטפחים אותו, אם החדר שלכם מאוד מסודר הילד מבין מזה שסדר חשוב בבית שלנו. אצלנו בבית חשוב מאוד בריאות , אני כמעט בכל שישי מכינה לחם חלה או לחמניות מקמח מלא. אנחנו מכינים ביחד רוטב לפיצה ומכינים בעצמנו את הפיצה מקמח מלא וכך אנחנו יודעים מה יש בה (שמן זית ובלי חומר משמר) – כך שהילדים יודעים שבריאות זה חשוב.

 

הדאגה שלכם לכך שהילד לא ידע להתנהג היא טבעית אך היו מודעים לכך שיש להם מי מי ללמוד. הם צופים בכם. אם חשוב לכם שפה יפה בבית, נימוס ועוד אתם המודל לחיקוי שלהם.

כשיש יחסים טובים הצורך שלנו בתוצאות טבעיות פוחת. הילד סומך עלינו ואנחנו עליו.

 

כדאי לעבור לדרכים מועילות לתחושת שייכות על מנת לבסס את היחסים כדי שתצטרכו כמה שפחות שימוש בתוצאות טבעיות והגיוניות.

כללי זהב לתוצאות הגיוניות:

  • ערכו שיחה עם הילד שבה אתם מסבירים את ההגיון

  • קיימת בחירה לילד

  • וודאו שאין כעס מבחינתכם

  • השיחה מתקיימת בתקשורת עם ולא אל – כלומר אתם משתפים אותו, מדברים עם הילד בגובה העיניים, מתייעצים איתו מה אפשר לעשות בפעם הבאה כשקורה . ומקבלים החלטה משותפת.

  • זיכרו שאין פה מי יותר חזק ומי יותר צודק, לא מי קובע. אתם רוצים לכוון ללמד ולהדריך את הילד. עשו את הדברים ממקום טוב ושיוויוני.

  • במאבק לא עושים תוצאות טבעיות והגיוניות כי הילד יפרש את זה כעונש. קודם משפרים את היחסים ויוצאים מהמאבק.
     

כדאי לעבוד על היחסים ולהתקרב לילד כדי שתצטרכו להשתמש בזה כמה שפחות.

 

במקום להשקיע אנרגיה ומחשבה בתוצאות הגיוניות השקיעו ביחסים עם הילד בלהתקרב אליו ולמצוא את תחושת השייכות שלו.