קשה להיות הורה ? אחריות הורית , דוגמה אישית והתבוננות. הורה מודע - לקראת מנהיגות הורית

 

הורים משתפים בקושי שיש להם עם ילד אחד או יותר בבית. הרבה פעמים אני שואלת את ההורה מה הביא אותו לרצות את הילד הראשון.

איך חשבת שיהיה כשיהיה ילד.

ואז ההורה משתף שזה ממש לא מה שהוא ציפה.
הוא חשב על ילד שכייף איתו, משחקים איתו, צוחקים אבל קשה? לא חשב על זה. על לקום בלילה ומה פתאום חום או דלקות אוזניים..

 

אנחנו כהורים רצינו את הילדים לא תמיד ידענו מה מצפה לנו.

כשתינוק נולד יש הורים שישר מפנים את עצמם ומבינים שקרה פה משהו. שאורח החיים צריך להשתנות. שעות השינה והצרכים של הילד מכתיבים הרבה פעמים את סדר היום.

 

לעומתם יש הורים שלוקח להם זמן. הם עדיין לא רוצים לישון בתשע כי "יש להם חיים" ולעומת זאת התינוק שמתעורר בלילה זקוק להם והם לא פנויים אליו. הרבה פעמים כי ההורה לא מוכן לעשות את השינוי.

 

כך או אחרת ההורה עובר תהליך שבו כל אחד מהמקום שלו עושה את התזוזה ומשנה משהו באורח חייו. לפעמים אף באופן לא מודע.

 

בהתחלה כשהתינוק נולד ההורה מקבל אבל מה קורה אח"כ? זה כנראה הופך לנטל או למשהו שקשה איתו. כמו ילד במשפחה שחולה הרבה, ילדה שמביעה מחאה כל פעם שרוצים להיכנס לאוטו, ילד שקשה לו להירדם.

 

כהורה בעצמי לשלושה בהפרשים קטנים (ילד בן 6, ילדה בת 3 וילדה בת שנה וחצי) אני פוגשת לרוב הורים שנכנסים למציאות לא מוכרת, אין הבנה פיזית ונפשית לתפקיד.

הרבה פעמים לאחר לילות ללא שינה מצאתי את עצמי עם חוסר בתאי זיכרון. קושי בריכוז וקושי לראות את חצי הכוס המלאה.

היו פעמים שמרוב שהלכתי לרופאת משפחה על דלקות אוזניים כרוניות כבר ביקשתי מרשם אוטומטי לאנטיביוטיקה..

זה לא בושה לומר קשה לי. אף אחד לא הכין אותנו לתפקיד ההורי. כל ילד הוא שונה, הוא יחיד ומיוחד.

אני פוגשת הורים בקליניקה בהדרכת הורים עם הרבה תסכול וחוסר שביעות רצון – מה הביא אותנו לשם הם שואלים אותי?

אז באמת על מי האחריות?

האחריות היא שלנו , ההורים.

 

אם נסתכל על המילה אחריות – מתחיל ב א נגמר בת'. באחריות צריך לראות את כל התמונה מא עד ת. להתבונן על כל התמונה בבית. כהורה אולי לא התכוננתי לזה, שזה יהיה מורכב, קשה סזיפי ומעייף וזה בסדר, בוא נראה מה אפשר לעשות במצב שנוצר. איך אנחנו מתכוננים אחרת.

השאלה מה עושים? לוקחים אחריות הורית.

 

מנהיגות הורית – לראות למרחוק, שיש לנו מטרה ברורה ושאנחנו מכירים את הדרך. אם לא מכירים אז צריך להכיר את הדרך.

במנהיגות יש מטרה וצריך לבדוק את הדרך. אם לא בודקים את המטרה אז יש תנועה פה ושם והכל לא מאורגן.

 

מה המטרה שלך כהורה?

צריך לחשוב איך עוזרים לילד להיות כך.

אם התשובה שלך היא שיהיה מאושר – זה לא בשליטה שלנו כהורים, בואו נעשה דברים שלילד יהיה פחות צורך להתלונן. אושר זה דבר רגעי, מסוים.

 

חשוב שתיקח לעצמך כהורה כמה דקות ביום המנוחה הזאת חשובה כך יתאפשר לך להגיע לילד עם כוחות וסבלנות. אם ההורה לא בשביל עצמו הוא מותש ומאשים את הילדים על זה.

כשאני כאמא מכבדת את הזמן שלי גם הילד יכבד את הזמן שלי.

למשל אני בבוקר מתעוררת לאט, כלומר חייבת את כוס הקפה לפני שאני יכולה לעשות משהו. הילדים יודעים את זה. הם מכבדים את המרחב שלי, מבינים שאני צריכה כמה דקות לשתות בשקט ואח"כ אפשר לבקש ממני משהו.

אח"כ הילד שלי יודע לבקש ממני את המרחב שלו כשהוא זקוק לו, כלומר שיש פה דוגמה אישית שהילד לומד ממנה.

הילד לומד דרך ההורה על העולם, איך שהילד פותר עניין עם ההורה זה תורם לילד איך להסתדר עם העולם.