הילד לא רוצה ללכת לגן, ממציא תירוצים שונים: כואבת הבטן, אין לי חברים,אני לא מרגיש טוב. מה עושים ואיך מבררים.

נטע קויפמן הדרכת הורים, אימון אישי והנחיית קבוצות

 

הילד לא רוצה ללכת לגן. לפעמים זה מתחיל עוד בערב, שהוא כבר מכין את ההורה לכך שהוא לא מוכן ללכת לגן למחרת. לפעמים זה באותו בוקר, הילד בבוקר אומר שהוא לא ילך לגן ומתחיל משא ומתן על כך. 

מה עושים עם זה שהילד לא רוצה ללכת לגן או לבית הספר?

​

הטעות הנפוצה היא לפהוך את האירוע החד פעמי לאירוע קבוע. איך להימנע מזה?

כשההורה מתייחס בדרמטיות רבה לכך שהילד לא רוצה ללכת לגן כי בגן מציקים לו, "אין לי חברים בגן",לא נעים לי בגן, משעמם לי, מושכים לי בצמה ועוד.

ההורה לרוב, נזכר בילדותו, ומתחיל לרחם על הילד, לפתח רגשות אשם לפעמים על כך שאולי הוא לא מקבל מספיק תשומת לב, שאולי אנחנו ההורים עובדים הרבה שעות ולא רואים אותו. זה יכול להתחיל ב- לא נורא אם הוא ישאר חד פעמי..

​

הילד מזהה שגילה פה מטמון. הנה אני אומר "משעמם לי בגן" או "אין לי עם מי לשחק" בגן ואוי מה קרה לאמא או לאבא. נורא קשה להם. כשהילד מקבל הרבה תשומת לב והתעניינות מבחינתו הוא מרגיש ומבין בחוכמה רבה שהוא עלה על משהו.

​

מה לעשות? כדאי לא להיות דרמטיים אלא מעשיים.

ראשית לבדוק מה הסיבה לכך. אם הוא אומר שהוא לא מרגיש טוב, כדאי לראות אם זה חד פעמי, אם זה חוזר על עצמו ועוד.

אם הילד בערב כבר אומר שהוא לא רוצה ללכת לגן, אפשר תוך כדי משחק, ציור או ארוחה בנחת לברר מה היה מעניין היום בגן. לשתף גם על היום של ההורה ולראות אם יש משהו שמפריע לו בגן.

​

שנית, לשתף את הצוות בגן. כדאי שהגננת תדע מכך. שזה לא ישאר רק בבית. שהגננת תהיה שותפה לכך שהוא לא רצה ללכת לגן. כדאי לבדוק אחר ההתרחשות בגן, האם הילד הוא חברותי, לפעמים על רקע בעיה חברתית הילד לא רוצה להגיע לגן או לכיתה. 

איך הוא מתנהל בחברה, האם הוא משתף, האם נעים להיות איתו, האם הוא מסוגל לדחות סיפוק, מסוגל להמתין לתורו ועוד.

לבדוק עם הדננת אם היא תוכל לערוך איתו שיחת בירור ולבדוק איך הוא מרגיש בגן ואם יש משהו שמציק לו.

 

יכול להיות שיש משהו בגן שלא מתאים אולי צוות הגן או אולי ילד/ים בגן. כדאי לבדוק זאת ע"י שיחה. עם הילד מאוד בוכה ולא רוצה ללכת לגן יכול להיות שהוא לא יודע להביע את זה שלא טוב לו. כדאי לבדוק האם זה קשור לפרידה ואיך הוא אחרי שאתם הולכים ונפרדים ממנו.

כשההורה חושב שאולי זה משהו בגן כדאי לשאול עוד הורים מהגן אם גם הם חווים משהו מילדיהם.

​

הדבר השלישי הוא להתייעץ עם הילד מה כדאי לעשות. כדאי לשאול מה דעתך, מה אתה מציע, איך אפשר לשפר, מה אפשר לעשות. אם למשל הילד מתלונן שלא משתפים אותו כדאי לבדוק מה יכולה להיות הסיבה ומה הוא יכול לעשות במקום.

מה הוא חושב על כך.

כדאי לתת מקום לרגשות שעולים, לתת לכך ביטוי. להביע הרבה אמפטיה.

אפשר לומר לו "זה באמת לא נעים", "זה באמת עצוב". רק אחרי שהבעתם אמפטיה לכך שלא כייף לו למשל שאין לו מספיק חברים.

אפשר לחשוב ביחד מה כן הוא יכול לעשות. אולי תעשו רשימה של דברים שאותם הוא יכול לעשות כדי לשפר את הרגשתו כמו להזמין חבר או כמה חברים אחה"צ, ללכת לחוג עם חברים מהגן, לפתוח את עצמו לילדים אחרים.

כדאי לבדוק גם עם מי נעים לו לשחק ואולי לפתוח אותו לילדים אחרים. אנחנו סוכני החיברות של הילד, אחריות ההורה היא לדאוג לילד גם מבחינה חברתית ולא רק לאוכל וללימודים.

לכן אם הילד לא רוצה ללכת לגן על רקע חברתי אנחנו בהחלט יכולים לעזור לו בכך.

​

לפעמים אנחנו כהורים לוקחים את הרגשות שלנו ומעבירים לילד שלנו. למשל אני מרחמת עליו שהוא הולך לגן, קשה לו , שינוח בבית ועוד. אני לא רוצה לילך לבית הספר כי הוא אומר שעצוב לו. במקרה כזה כדאי לפנות לייעוץ כי כשההורה עושה את זה הוא לא מאפשר לילד התפתחות והתמודדות. 

 

דבר אחרון, לפעמים , הילד רוצה חופש. כן, כן, אנחנו עובדים ואין זמן, בכל זאת לא כדאי לחכות שיהיה משבר או בכי רציני כדי להבין שהילד רוצה זמן לבד עם אמא או עם אבא.

לא צריך לחלות בשביל זה. כדאי ליזום את הזמן הזה כדי שהילד לא יצטרך לומר שהוא לא רוצה ללכת לגן כי הוא רוצה קצת כייף עם אמא.

שיהיה בהצלחה!

​

ליצירת קשר ליחצו כאן