אין לי משמעת עצמית או שאנחנו מוותרים לעצמנו?

מי לא מכיר את "יום ראשון מתחילים דיאטה" ואז זה יום שני... שבוע הבא. ואז אומרים "טוב, אין לי משמעת עצמית". וכל פעם מחדש אנחנו נופלים למלכודת הזאת.

לעומת זאת אנחנו כל בוקר מצחצחים שיניים , מתגלחים ומתקלחים.

לעומת זאת כשיש גבולות מאוד ברורים כמו שיש לאדם דתי למשל בעניין של חלב אחרי בשר התשובה הברורה היא לא! וזה מאוד ברור. כך גם לגבי שמירת שבת ועוד.

כשיש גבול מאוד ברור וכשיש לנו את הסיבה והלמה לי לשמור על הגבול הזה אני יכול להיות בתוך הגבול.

אנחנו לא נולדים עצלנים או דחיינים, אנחנו דוחים דברים מסיבות שונות. דחיית דברים אינה מחלה ואינה הבעיה האמיתית.

הדחיינות היא בעיקר מחוסר מוטיבציה ומפחד.

תחשבו מה אתם מרוויחים מזה. כן שמעתם נכון יש בזה סוג של רווח. כי כשאני אומר שאני לא יכול ואני לא מסוגל אז אני מוציא את עצמי בכלל מהמסלול או מהמסוגלות. האם באמת זה ככה? או שזה משאיר אותנו במקום שנוח לנו.

לדעתי, אין דבר כזה חוסר מוטיבציה - יש מטרות שאולי לא ברורות או חסרות כיוון.

פחד הוא כתוצאה מהסרטים שאנחנו יוצרים לנו בראש.

תמיד חשוב להתחיל בעיצוב המטרה.

תחשוב על משהו שחשוב לך להשיג, אך עד היום לא הצלחת.

מה אתה רוצה?

האם המטרה בהישג ידך?

כיצד תדע כאשר תשיג את המטרה?

עד כמה מ1 עד 10 אתה רוצה את המטרה?

טיפ 1: למילים שלך יש כוח

המילים שלך וטון הדיבור משפיעים על המוטיבציה שלך. חזק את המוטיבציה שלך באמצעות מילים.

הימנע מהשמעת מילים שמחלישות אותך או מייחסות לך חוסר יכולת או התנהגות בעייתית. לדוגמה: "אני תמיד דוחה דברים.." זה מחזק את המקום שאתה לא רוצה להיות בו.אפשר לשנות ל "בעבר דחיתי דברים שונים, אני משנה את זה"

החלף ביטוי "אני חייב" ל "אני רוצה"

השתמש במילים: אני רוצה, אני יכול, אני עושה, אני שמח, אני מקווה

למילים יש כוח!

טיפ 2: תפרגן לעצמך בסוף העשייה

צור תכנית פעולה קצרה עד 5 פעולות קצרות כאשר האחרונה היא התגמול על עשיית הפעולה.

למשל סידור הניירת - 1. לקנות קלסרים 2. למיין את הניירת 3. לשלם תשלומים 4. לתייק 5. לראות את הסידרה/סרט שאני אוהב בטלויזיה.

לחבר פעולה שקשה לי עם פעולה מתגמלת. למשל שיעור עיצוב ואחר כך סאונה או ג'קוזי, אחר כך מפגש עם חברה וכו.

טיפ 3: צור לעצמך את מצב הרוח המתאים

כילדה הייתי מחכה עד שיהיה לי מוזה לסדר את החדר. האם היום כמבוגר שרוצה לקחת שליטה על חייו אנחנו יכולים לחכות למוזה? ואם היא תגיע עוד שנה או בכלל לא. ליצור לעצמי את המוזה על ידי צעדים קטנים. fake it until you make it - להתחיל בצעד קטן ועוד ועוד ואחר כך אולי יגיע "מצב הרוח" המתאים. יש לנו שליטה על איך שאנחנו מרגישים.

החלף דחיינות בהתלהבות, זאת החלטה.

באימון האישי , הקואצ'ינג , המאמן האישי ביחד עם המתאמן מוצאים את אותם הרגלים מושרשים שמעכבים אותו מלעשות את מה שחשוב לו וביחד מוצאים פתרונות יצירתיים

מוזמנים אלי לבדוק ביחד מה מעכב אתכם ומה החסם שלכם

בתמונה: מחכים למוזה עם משקה..