שכחתי מי אני ומה אני אוהבת

אני לא זוכרת מה אני אוהבת. אני לא יודעת מה התחביבים שלי, אני מוצאת את עצמי מגיעה הביתה מהעבודה ולמחרת חוזרת לעבודה.

ככה כל יום.

כן אני דיי משעממת.

אני דיי פסימית.

זה קטע משיחה עם מתאמנת.

היא תיארה בפניי את המציאות שלה כרגע. זה מתאר מצב שבו מרוב שהיא עמוסה וטרודה עם הילדים שלה ועם העבודה אין תחביבים ואין זמן פנוי. התחושה הכללית היא שהיא לא מכירה את עצמה.

כשזה מתמשך על פני כמה שנים אז יש תחושה שהכל נצבע בצבע אפור ואין טעם לכלום. זה משתלט ונראה לנו שאנחנו לא מזהים את מי שעומד מולנו בראי.

השלב הראשון הוא לזהות את זה. לראות שזאת המציאות ולהבין שזה יכול להיות זמני ואנחנו בוחרים. אנחנו יכולים לבחור אחרת.

אז איך לצאת מזה? מתחילים להיזכר במי שהיינו כילדים. ממה נהננו. מה אהבנו לעשות.

יכול להיות שאהבת לקרוא? ללכת לחוג כלשהו?

זמן לבד מול השקיעה?

אולי היה חלום ישן שלא העזת לפתח אותו ועכשיו אולי לנסות להעיז?

תנסו להיזכר ממה נהנתם. מה היה החלום שלכם.

אם יש משהו אחד שאתם יכולים לקחת על עצמכם כבר עכשיו תתחילו בהדרגה. תנסו ללכת לשיעור נסיון ולבדוק איך אתם מרגישים.

זה יכול להיות משחק בכדור, חוג שאולי תמיד רציתם לנסות, הליכה על חוף הים, קריאת ספר,

פיקניק. כל דבר שאתם יכולים להתחבר לאני שלכם ולמצוא את האני שלכם אולי למצוא זה יומרני? הייתי יותר מגדירה את זה כלהתקרב יותר אל עצמכם.

ולמי שרוצה ליווי בתהליך מוזמנים להתקשר אלי ולעשות צעד ראשון בדרך חזרה אל עצמכם