הילד מתנהג לא יפה? הילד מפריע ? הילד נשכב על הריצפה ? הילד לא משתף פעולה ? כל פעולה וכל דבר הופך להיות קשה? קשה לכם, אתם עייפים ומותשים?

הבסיס להבנה הוא בתחושת השייכות של הילד

 

הילד מפתח את תפישת עולמו מתוך נסיבות הולדתו, ביתו, האווירה המשפחתית, דרכי החינוך והמערך המשפחתי שבו גדל. איך הילד הולך לפתח את תפיסת עולמו?

הכל עובר דרך הפילטר הסובייקטיבי של הילד ומתוך כל זה ביחד הוא בונה סט של מסקנות שיהיו בבסיס תפיסת עולמו המתפתחת והמתגבשת. הילד שואל את עצמו מספר שאלות:

איך אני ? איך העולם ? איך העולם אמור להיות ? מהן הסכנות בעולם ?

ובסופו של דבר הילד עושה בחירה, כל זה סמוי מן העין.

מה שאנחנו רואים כהורים זאת התנהגות, פעולה. הילד פועל עושה משהו. מופע התנהגותי כלשהו. הרעיון שכל פעולה וכל התנהגות של הילד מכוונת לקראת שייכות.

 

כל פעולה של הילד בסופו של דבר אמורה להוביל את הילד לתחושת שייכות – אני חלק מ.. – וכאן אני יכול להמשיך את התנועה שלי להמשיך לצמוח ולהיות משמעותי. החוליה הזאת היא האסטרטגיה שהילד בוחר.

 

הילד בוחר בתנועה שלדעתו תביא אותו להרגיש שייך.

במבחן התוצאה – יש מגוון פעולות ותוצאות שמביאים לנו את תחושת השייכות הנקובה ויש כאלה שלא.

יש כאלה שמביאות תחושת שייכות ריגעית, שיקרית – שמהר תתפוגג שמאלצות לעשות את אותו הדבר.

 

אדלר אומר שלמרות שתחושת השייכות זה עניין סוביקטיבי – באיזה מידה אני מרגיש שייך למרות זאת,  השייכות הטובה – היא נגזרת של תרומה ומועילות.

 

חלק מההתנהגויות מתאימות לנו כהורים וחלק מההתנהגויות לא מתאימות ואז אנחנו שומעים בגן או בבית הספר שהילד לא מתאים, לא מסתגל – יתרה מזה מפריע ומציק...

כל התנהגות של ילד בין אם התנהגות מועילה או התנהגות מפריעה משקפת את מאמציו האותנטיים להשתייך.

 

יכול להיות שהילד בוחר בטעות בדרך שהיא פחות טובה או נכונה, הילד לא רואה את הדרך הטובה או הלא טובה, הילד שואל את עצמו האם השגתי את המטרה.

מבחינת הילד אם הוא רצה בתשומת לב למשל והוא השיג אותה אז הוא לא טועה. הילד מבחינתו צדק.

 

אז איפה הבעיה? הבעיה היא שבנסיבות המיוחדות האלה שהוא חושב שככה העולם עובד. יבוא מישהו ויגיד לו – לא - לא.. ככה לא פועל העולם.

הילד עצמו מהר מאוד מזהה את השבריריות של השיקריות. הוא מביא איזה מופע כוחני. ואז מיד אחרי זה הוא צריך לעשות את זה שוב.

למשל הילד הפגין כוחנות כלפי ילד אחר וקיבל על זה הרבה תשומת לב מהמורה והביאו את הוריו לבית הספר. כדי לקבל את אותה תשומת לב, תחושת הכוח והמסוגלות הילד יצטרך להפגין שוב כוח ולעשות שוב את אותו "מופע".

 

אדלר הגדיר את הרעיון של השייכות הטובה.

השייכות הטובה היא שייכות דרך תרומה ומועילות. רק שאתה מוצא את ערכך כגורם משמעותי בתוך השדה החברתי, אתה ניזון מהשדה וזה מאפשר לך לעשות עוד מאותו דבר ולא להתעסק בשטויות.

 

הילד הטוב לצורך העניין – שפנוי לצמיחה לעשייה של דברים – לא מוטרד מתחושת השייכות. הוא חווה אותה והמסקנות שלו הובילו אותו אל אותו המקום של יש לי מקום. אני לא צריך להתעסק זה.

הילדים של היום – הבחירה שהם עושים היא בחירה אסטרטגית כדרך מוטעית להשגת שייכות.

 

הורה שמתמודד עם הקשיים בגידול ילדיו, מרגיש מתוסכל , עייף מותש , בסוף כל ערב כבר לא מבקש מילדיו לאסוף את הצעצועים כי הוא יודע שלא תהיה התייחסות לדבריו. יבוא וישאל אותי למה הוא עושה את זה לי דווקא.

הבסיס להבנת התעלומה הזאת היא להבין מה – כמו ששמים כמה קערות עם אוכל על שולחן האוכל לארוחת הערב אז אם אני שמה מאכלים בריאים ומזינים הילד יוכל לבחור מתוכם, צריך לבדוק מתוך מה הילד בחר כפי שהוא בחר.

לפי אדלר כל הפעולות של הילד לעולם יהיו מגוייסות להרגשת שייכות.

בכל פעולה של הילד כשאנחנו באים לנתח ולהבין אנחנו מנסים להבין מה הוא רוצה להשיג – איך הוא מאמין שזה תנאי השייכות.

כשילדה לא רוצה לאכול ארוחת ערב ואמה מנסה בכל דרך אפשרית לרצות אותה, אולי תרצי פסטה או שניצל או פיצה. המאכלים מונחים זה ליד זה בשולחן והילדה בשלה. הילדה מזהה במודע או לא במודע שיש פה התרחשות אחרת, היא מקבלת תשומת לב על התנהגותה. זה יכול להיות אירוע חד פעמי כתוצאה מחום או מחלה שבה לא היה לה תאבון או כתוצאה ממספר ארוחות. ההבנה היא שכשאני מסרבת אמא מאוד משתדלת ואז אני מקבלת הרבה תשומת לב.

 

בייעוץ הורי או באימון אישי אני בוחנת מספר אפשרויות שיכולות להתאים לכם ההורים. בילד אנחנו רואים דרכים להסתכלות על הילד בזוויות שונות כך שבתוך פגישות ספורות רואים תוצאות!