כשאתם אומרים לילד תקבל עונש, תשאלו את עצמכם מה העונש אמור ללמד את הילד? האם הילד יבין בפעם הבאה? האם שיטת העונשים עובדת לכם? האם אתם רוצים לגדל ילד צייתן שמבצע את מה שאתם אומרים כי הוא מפחד?

איך אנחנו לומדים, איך מתרחשת למידה. כמה אפשרויות:

1. למידה אסוציאציבית – חיבור בין אירועים. אם יצאתי ביום גשם בלי מטריה אני מבין שארטב.

2. למידה קוגניטיבית – אנחנו לא חווים באופן מיידי את הדברים, אנחנו מבינים קשר בין לימוד להתנהגות, אנחנו
   רוכשים ידע ומתישהו בעתיד הידע הזה יבוא לידי ביטוי.
   נגיד שראיתי את ההורה שלי נכנס למטבח וראיתי זהוא מזיז את היד מהר כי זה חם, כשאגיע פעם לקומקום אזכור את זה ואדע שיש שם משהו. לא חוויתי את זה אבל אני זוכר את זה. בגן למשל אני רואה ילד שהשאירו אותו בכיסא מחשבה אבל אין לי נסיון לכך.
    

למידה וחינוך נתפשים ככאלו שנועדו לשנות התנהגות. שינוי ההתנהגות מתקיים על ידי מתן חיזוקים, כאשר ההנחה שהלומד הוא כמעט פסיבי. הראשון שדיבר על תאוריות מסוג זה היה פבלוב. ערך ניסוי על הכלב. כאשר הוא טובע את מושג ההתניה. הוא מגלה שכלבים יכולים לרייר נוכח גירוי שבאופן טבעי לא היה גורם להם לרייר, כאשר מתרחש תהליך למידה. הוא מדבר על 2 סוגי גירויים:

• תהליך למידה מותנה – באופן טבעי לא תתקבל תוצאה, אבל בתהליך למידה הוא מניח שאותו גירוי מותנה יכול לתת את אותה תוצאה.

• תהליך למידה בלתי מותנה – מייצר תגובה שאנחנו מצפים. כשכלב רואה אוכל מרייר

פבלוב בנה ניסוי ממספר שלבים: בחר אוכל ופעמון. פעמון הוא המותנה, האוכל הוא בלתי מותנה. בשלב הבא הוא עושה הצמדה בין שני האירועים, חוזר על זה מספר רב של פעמים, נדרשת עקביות בשיוך בין שני האירועים השהכלב נחשף אליהם כדי שתהיה איזהשהיא למידה. ואז מביאים לכלב אוכל , ואח"כ פעמון במפרד. בודק האם ההצמדה יוצר התניה שאם יגיע רק אם הפעמון הכלב ירייר רק עם הפעמון. כלומר שיש פה למידה שאנחנו יכולים לעשות שינוי בין גירויים וגירוי שלא צפוי שיעשה משהו מתקיים.

דוגמה אוטו גלידה והצליל. או הורים שמתלבשים ליציאה והילדים למדו שכשאמא מתלבשת זה סימן שהולכים. יש פה שני גירויים שהצטרפו אחד לשני.

החוקר סקינר – מוסיף את ההתניה האופרנטית /אינסטרומנטלית , קשורה בחיזוקים חומריים או פסיכולוגיים. נעשתה למידה כשיש שינוי בתדירות של תגובה בעקבות קבלת חיזוק לאחר ביצוע התגובה.

סקינר מדבר על כמה סוגי חיזוקים:

חיזוק חיובי – סוג של גירוי שמגביר את התדירות  של התגובה על ידי זה שנותנים את החיזוק הזה. התגובה תתחזק ותתגבר כי אני רוצה לקבל את מה שמגיע בעקבותיה, כמו פרסים מדבקות מתנות.

חיזוק שלילי – יגרום להגברת התגובה הרצויה מתוך  רצון להפסיק את החיזוק השלילי.

שני החיזוקים האלה יכולים לתת באופן מלא, כלומר תמיד לאחר ביצוע התגובה ינתן החיזוק או חלקי כאשר החלקי התדירות שלו צריכה להיות קבועה.

עשה ניסויים על יונים ובעלי חיים. נתן להם ללחוץ עם הרגל על דוושה.

ההמלצה היא קודם כל להתחיל מחיזוקים מלאים ורק אח"כ לעבור לחיזוקים חלקיים מכיוון שהוא גילה שיכולה להתרחש הכחדה של הלמידה. בדיוק מה שקרה אצל היונים.

ולכן כדי לשמר את הלמידה צריך להמשיך בחיזוקים חיוביים. לאסירים יש כלכלת אסימונים. על כל התנהגות שהם לא עומדים בטבלה:חדר נקי, משתפים פעולה, עוזרים ועוד. ברגע שלא יורדים להם אסימונים, בסוף החודש הם מקבלים אסימונים לפי מה שנשאר להם ואיתם הם יכולים לקנות בקנטינה.

בנו לילדים מערך כל ילד מקבל 100 נקודות בתחילת החודש איחור לכיתה 2 נקודות הוצאה מבית ספר יורדות נקודות. מי שהתוצאה המשוכללת שלו לא ברמה X לא יכול לצאת לטיול השנתי.

בלמידה הזו דרך עונשים או פרסים אין למידה לעצמאות או לחינוך. זה לא לעולמי עד כי כל זמן שאנחנו מקבלים פרס או עונש על התגובה.

עונש הוא תגובה לא נעימה כשהיא לא בהכרח גם עקבית, מאוד תלויה במצב הרוח של ההורה. משהו שתמיד ניתן לאחר מעשה, משאיר את האחריות בידי מישהו אחר. אני לא צריך לפתח את הבפנים מותר או אסור יהיה מישהו אחר שיגיד לי. יש ציפיה שתהיה אישור בין תגובה למעשה.

אנחנו לא מדברים פה על התנהלות שיש פה תיווך, אלא על מעשה שיש בו תוצאה.

הפרסים משאירים את המוטיבציה בידי מישהו אחר, אני לא לומד להניע את עצמי כי משהו מעניין אותי וכי אני רוצה ועל ידי זה אני משמר את ההתנהגות.

אז בפעם הבאה כשאתם אומרים לילד תקבל עונש, תשאלו את עצמכם מה העונש אמור ללמד את הילד? האם הילד יבין בפעם הבאה? האם שיטת העונשים עובדת לכם? האם אתם רוצים לגדל ילד צייתן שמבצע את מה שאתם אומרים כי הוא מפחד?

ומה לגבי פרסים? אם זה עובד לכם אשריכם! אם לא, תבדקו איפה אפשר לחזק את הילד בדברים שהוא עשה, התנהגות שהוא התאמץ והשתדל.