איך אני כהורה? האם אני ביקורתי? איזה ציפיות יש לי מהילד שלי? האם אני מצפה למושלם? מה קורה כשיש ציפיות גבוהות מדי? מה אני רוצה? שיהיה "ילד טוב"?

נטע קויפמן הדרכת הורים, אימון אישי והנחיית קבוצות

נניח אתם יוצאים לחופשה של שבועיים מה הכישורים של ההורה שצריך להחליף אתכם?

תקתנית משימות, יודעת לתכנן, לארגן כמה ילדים במקביל, עמידה בפני בכי ותחנונים, יודעת לשחק עם הילדים, יודעת להקשיב, להסיע ולהחזיר , לא לשכוח חלילה אף ילד בדרך, הבטיחות מעל הכל, וכביסות או.. הכביסות.

לשחק עם הגדול במשחק שמתאים לגילו ועם הקטנה להשתובב ולתרגל הליכה ולא לשכוח את האמצעית הסנדביץ' כי היא תמיד נדפקת.. הרשימה ארוכה.

נכון שהרשימה מפתיעה? כמעט אין סופית.

יכול להיות גם שאתם נמנים עם אותם הורים שאומרים שאי אפשר! מה פתאום להחליף אותנו?!

יש הורים שמלידת הילד הראשון לא יצאו לנופש.. טוב זה סיפור כשלעצמו...לדעת לסמוך, לבקש עזרה. לא פשוט.

יש הורים שממש מצטיינים בזה אבל אז מגיעה הביקורת, כלפי הסבתא/הדודה.הבייביסיטר ואז מגיעה המסקנה שאמא/אבא אי אפשר להחליף. אבל לפחות צברתם כוחות והגעתם חדשים.

אם אני כהורה חושב שאני המושלם אז אין לי לאן להתפתח.

זה מאוד סוגר. ואז אני מגיע לילד עם ציפיות מאוד גבוהות שגם הוא צריך לעמוד במקום הזה, ברף הגבוה של המושלמות.
 

אם הצד השני מקבל אותי אז זה מרים אותי, תחשבו על ילד שמגיע עם סיפור שהוא רב עם ילד בגן או בבית הספר. ואנחנו דבר ראשון מחפשים מה היה לא בסדר בהתנהגות שלו או איפה הוא היה צריך להתנהג אחרת. זה סוגר אותו. בפעם הבאה הוא לא ירצה לשתף אתכם.

כעת חישבו על מצב שבו הוא בא לשתף אתכם ואתם קודם כל איתו, בעלבון, בכעס, בתחושת האכזבה מהחבר. לא כדאי לרוץ לפתרונות אלא קודם כל להישאר איתו במקום שבו עצוב לו וקשה לו. רק להקשיב ולעודד. אז אולי יהיה לו כוח לומר לחבר שהוא נעלב ושהוא רוצה לדבר איתו על מה שקרה כי בבית קיבלו אותו במצב הזה. הלא מושלם.
 

כדרך חיים אם אתם לא אנשים אופטימיים (וגם אם כן) אני ממליצה לתרגל בבית - ללכת לילד לפני השינה ולספר לו מה הוא עשה טוב היום פינית את השולחן, שיחקת עם אחיך איפשרת לי לדבר בטלפון , התאפקת וחיכית בקופת החולים בתור עם אחותך.

אפשר לעשות את זה כל יום, זה נותן הרבה כוחות לילד ומאפשר לכם לראות את הטוב בהתנהגות שלו, גם אם כל היום היה מרגיז וכעס אפשר לומר לפני השינה מה כן עבד, איפה כן היה טוב.

מלמד אותנו להסתכל על חצי הכוס המלאה, על היש.

ואז כהורה (וכאדם )אני מכוון לזה, רואה את החיובי. הילד מתעודד מזה, מבין שרואים את החלקים האלה. לא שמים את הדגש על משהו שלילי וכואב וגורם למעגליות של שינוי.

חשוב לקחת את הדברים הטובים ולזכור אותם (גם ) בימים קשים.

כשהציפיות של ההורה גבוהות מדי יש ילדים שיקחו את הציפיות וזה יגרום להם למוטיבציה גבוהה ויש ילדים שזה יגרום להם להימנע ולהרים ידיים. חשוב להתאים את הציפיות שלנו ולהיות מודעים לכך שהילד הוא אדם נפרד מאיתנו, כדאי לשים לב ולא להלביש את הציפיות שלי על הילד שלי. כמובן שזה לא פשוט, דורש מודעות ולפעמים ויתור מצד ההורה על החלומות שהיו לו מילדו או מעצמו.