איך מתמודדים כשיש אזעקה? איך מסבירים לילד, מה כדאי לעשות במלחמה עם הילדים? איך להעביר את המסר בצורה רגועה ולא מלחיצה

נטע קויפמן הדרכת הורים, אימון אישי והנחיית קבוצות

כששאלתי את בני בן ה 4.5 אם הוא יודע מה זה אזעקה? אז הוא אמר שזה לזכר החיילים שנפלו במלחמה.

אז המצב הביטחוני מזמן לנו אתגר לא פשוט..

מה עושים עם הילדים באזעקה? זה דורש הכנה.

יותר נכון אולי יהיה קודם לבדוק מה עושים בזמן שקט..

לפני האזעקה, מסבירים בגובה העיניים, בהתאם לגיל הילד, מה עושים בהישמע אזעקה. רצוי להימנע מתיאורים מפורטים, לענות לילד על שאלותיו כמו נכנסים לממ"ד וסוגרים את הדלת וכך אנחנו מוגנים. הילד יכול לשאול את אותה שאלה, לא להיבהל, לעיתים אפשר לחזור על התשובה וזה יכול לספק לו את התשובה.

לילדים בגיל 5 בערך ומעלה - ניתן להסביר להם שהצפירה היא סימן מוסכם שאומר לגשת למקום בטוח.

להימנע מלומר לילד אל תבכה, לתת לילד לבטא את רגשותיו.

אם הילד בלחץ גדול מאד - עשו איתו תרגילי נשימה, חבקו אותו, דברו איתו, הרגיעו, אפשרו לו להתבטא, מללו את הרגשותיו במילים כמו "אתה מפחד - וזה בסדר. "מותר לפחד". "אני שומרת עליך". "אנחנו במקום בטוח". "הרעש יעבור עוד מעט".

לילדים צעירים יותר אפשר להסביר שכששומעים טו.. אז הולכים לממ"ד וכך משחקים את זה.

חשוב לחזור ככל שניתן לסדר יום שיגרתי- כלומר: משחקים, פעילויות פשוטות ומוכרות, ארוחות, שינה, טקסים ביתיים (כמו סיפור לפני השינה.. )

החשיפה לחדשות באמצעי התקשורת: מציעה לחשוף ילדים בגיל הרך לחדשות במידה מבוקרת ולא להרבות מדי בצפייה בהן או בהקשבה להן. 

ליצור בכייף - חשוב להכין במקום המוגן כמה צעצועים של הילד, חיתול, בקבוק, כרית או כל חפץ אהוב עליו - וכמובן גם פנס, טלפון וכו´

אפשר להתייעץ עם הילד ולבדוק איתו מה חשוב לו שיהיה בחדר המוגן שיכול להנעים לו את זמן השהייה.

לאפשר לו לבחור את הפעילות המועדפת עליו בחדר. כשיש כמה ילדים אפשר שכל אחד יציע בתורו פעילות אחרת.

תנו לילדים לצייר, לשחק משחקי דמיון, לנוע, לשמוע מוזיקה, לשיר ולפעול.

עבודות יצירה, ציור עבודה עם חומרים כמו דס ובצק מאוד מומלצים, משחררים ומרגיעים ולכן רצוי לעבוד עם הילדים על מנת ליצור רגיעה.

פעילות, סדר יום ושיגרה - מרגיעים מאד. .

וכמובן, לשמור על הגבולות בבית, תוך גמישות המתבקשת מהמצב הביטחוני. סדר היום והגבולות הם מקור הביטחון של הילד וויתור עליהם יוצר מתח נוסף ובילבול של הילד.

לא לשכוח, אנחנו, ההורים, העוגן של הילד. הילד בחושיו המפותחים מרגיש וחווה אותנו. עלינו לשדר לילד שיש על מי לסמוך.

חשוב מאד שגם לכם ההורים יהיה מקור תמיכה עבור עצמכם, מישהו להתקשר אליו או משהו שירגיע אתכם